אושוויץ וברגן-בלזן

כשהם ירדו מהקרון פקדו עליהם ללכת  (בנים לחוד ובנות לחוד) לקיר. ברגע ששרה ירדה מהקרון היא התעלפה ושברה את אפה. (היא היתה כחולה).

מהקיר לקחו אותם למקלחות.- שם גזרו להם את השיער. ביציאה נתנו להן שמלות שהיו עליהן או קטנות או גדולות.

אחר כך שרה הלכה, היא אפילו לא הספיק לעלות על הדרגש, אז היא שכבה על הריצפה. ברגע שהיא נשכבה היא שומעת מישהי קוראת "מלאמוט" (מלאמוט היה שם דודה). היא קמה ומעליה עמדו 2 בחורות. פתאום אחת מהבחורות אמרה: "אוי, שרה!", ושרה שזיהתה אותה אמרה: "אוי, פני!". (פני היתה הבת דודה שלה). כל המשפחה שמחה.

אחת הבנות התחילה לשאול אותה כל מיני שאלות. איך זה שהנאצים לא הרגו אותה? ומי הרביץ לה?, שרה ענתה שהיא נפלה ולא שהרביצו לה.

הבחורה השניה אמרה: "מה את שואלת אותה שאלות?! תני לה משהו לאכול!"
הן לקחו אותה לדרגש (הם היו 14 אנשים על דרגש אחד) והביאו לה מרק (קר), שרה נתנה להן לאכול מהמרק.

למחרת בבוקר (בספירה) פתאום קראו "אפשטיין שרה! אפשטיין שרה!" זאת היתה פני, היא הביאה לה סנדלים, מטפחת ומזלג.- באושוויץ לא היה לאף אחד דברים כאלו! והיא הביאה לה גם כד עם דבש, נקניק של כבד ולחם.

ביום יום שרה לא עבדה, והיא היתה מקבלת קפה ולחם.

אחת מהשוטרות באושוויץ היתה נוהגת להכות ברגליים את הבנות שהיו הולכות לשירותים.

בפעם השניה שלקחו אותן למקלחות נתנו להן שמלות מתאימות, ומשם העלו אותן לאוטובוסים. (באוטובוס היו זורקים להן לחם ונקניק).

משם הן נסעו לברגן-בלזן. שרה היתה בערך 3 שבועות באושוויץ.


ברגן-בלזן:

כששרה ירדה בברגן-בלזן היא ראתה רק יער עם אוהלים. (באוהל שלה הן היו 3-5 בנות).

הן לא עבדו.

 ביום כיפור - אחת מהנשים זכרה שבאותו יום חל יום כיפור. הן לקחו נר ואותה אישה אמרה קדיש (שהיא המציאה) לזכר המשפחות. למחרת הן בקשו מהשומר לצום, כי היה יום כיפור, והשומר נתן להן לצום. אבל לפנות ערב הוא אמר "עד כאן", והכין להן מרק מלחם. ("היה טעים").

מספר ימים לאחר מכן היתה סופה חזקה, שהעיפה את הכול. אז הובילו אותם לתוך מבנה מבטון- עם גג. אבל היו שם עכברושים מאוד גדולים שהסתובבו עליהן, ושרה פחדה מאוד.

לאחר כמה ימים שוב לקחו אותן, ואמרו להן שבמקום החדש יש עבודה. שרה שכבר לא יכלה לשבת בחוסר מעש קמה והצתרפה אליהן. הפעם לקחו אותן לזלצוודר.