 |
| יחיאל ושרה |
במחנה בראונשוויג כבר היתה קהילה יהודית עם רב, ועדות, מקומות מגורים ואוכל. התחילו להגיע לשם יהודים מכל מיני מקומות.
שרה התנדבה לעבוד במועצה הדתית. שם היא קבלה גרביים וג'קט ואיתם היא היתה צריכה ללכת כל יום לעבודה.(החיילים של הבריגדה גם היו שם).
במחנה זה שרה התחתנה עם יחיאל גולדשטיין- היא הכירה אותו עוד מגטו לודז', אבל אז היא היתה נשואה והוא היה נשוי עם ילדים.
כשיחיאל ראה ששרה אוכלת מהמטבח הוא שאל אותה אם אין לה מה לאכול ואמר לה לבוא איתו. יחיאל לקח אותה לעירייה ושם הוא רשם אותה איכשהו. לאחר מכם הם הלכו למכולת וסבא קנה לה מרגרינה, נקניק, לחם ומה לא?? והוא תפר לה חוצלה וחצאית. (הוא היה חייט). |
| חיים ועדינה |
שרה ואחיה ניסן שניצל (עם בנו אברהם) נפגשו בבראונשוויג. (לאחר שעלה לארץ ניסן גר ברמת גן).
יחיאל ושרה התחתנו ב- 31.1.1946 .
בהריון הראשון (עדיין בבראונשוויג) של שרה, התינוק מת/ נרצח בלידה: הרופא הגרמני שהיה נאצי הרג את העובר/ התינוק (זכר) בזמן הלידה ע"י לחיצה חזקה מאוד על הרקות שלו עם המלקחיים והתינוק מת.
אחרי ההריון שרה קבלה "פסיכוזה"- ויחיאל אמר לה "אם יש עץ אז יש גם פירות" ולקח אותה לבית הבראה. לשרה היה קשה מאוד להתאושש מהמקרה.
 |
| הבית בגבעתיים |
רק אחרי זמן שרה התחילה לא להרגיש טוב, אז היא הלכה לרופא והוא אמר לה שהיא בהריון (שני), וזה גרם ליחיאל "להפוך עולמות" כדי שהם יעלו לארץ לפני הלידה.
ב- 30.5.1947 שרה ויחיאל הגיעו לארץ. בישראל יחיאל היה חייט ושרה רוקמת. בהתחלה הם גרו בגב"ש, שם סבתא ילדה את חיים ו-5 שנים לאחר חיים נולדה עדינה. (שרה אפילו לא ידעה שהיא בהריון). באמצע הם גם גרו ברמת גן, ולאחר מכן הם עברו לאנצ'ו סירני 13 שבגבעתיים. שרה אומרת "שהקבלה בארץ היתה יוצאת מן הכלל!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה