בסמטמבר 1939 נכנסו הנאצים לפולין.
השומר הפולני ששמר על הבניין שבו שרה גרה (שלפני המלחמה אמר שהוא אוהב יהודים) אמר "שבלי היהודים המנייקים האלה המלחמה לא היתה פורצת".
ברגע שפרצה המלחמה כל הגברים ברחו לורשה, ושתים מהאחיות של שרה עם ילדיהן (ועוד יהודי) באו לגור עם שרה בביתה.
שחזרו הגברים הם היו פצועים וחבולים, עד עדי כך ששרה בקושי זיהתה אותם.
בבית היה קר. בהתחלה היו גחלים להתחמם איתם אך הם נגמרו במהרה.
הנאצים התחילו להעביר יהודים בגטו בהדרגה (במהלך יום יומיים), אך יום אחד הם פרצו לבתים, הרגו והכניסו את היהודים לגטו.
בדצמבר (לפני הכנסת היהודים לגטו)- אחות של גיסתה של סבתא כתבה להם כמה ימים לפני הגירוש- הרגו למונדק (בעלה של שרה) אח. הוא היה חייל פולני והוא היה פצוע. כשראה את החיילים הגרמנים חשב שהם יוכלו לעזור לו ("שהם בני אדם") וברגע שהוא התחיל לדבר איתם הם ירו בו והרגו אותו. אביו שראה את המתרחש "איבד" באותו רגע את כל חושיו.
ברגע שבו קראו שרה והמשפחה שהיתה איתה את הפתק הם ברחו לגטו. הם לא הספיקו לקחת כלום (אפילו לא מעיל).
בגטו שרה ובעלה גרו עם המשפחה של בעלה ועם אחותה של שרה.
שרה תמיד בישלה את האוכל (ממה שהיה). שהם קיבלו בשר סוס שרה היתה מכינה קציצות מהבשר. כשכולם אכלו שרה לא אכלה אלא הסתכלה על האוכלים- שלא ימותו. אך לא רק שהם לא מתו הקציצות היו "דליקטס".
אוכל: שרה ומונדק (ביום רגיל) קיבלו כל אחד: 100 גרם סוכר, 100 גרם שמן, ולחם. במנות- (בשביל 3 שבועות)- "איכשהו הסתדרנו"
ב- 4.8.1944 לקחו אותם לקרונות. הם לא ידעו לאן הם נוסעים.
התנאים בקרונות היו גרועים ביותר- לא היה איפה לשבת/ לעשות צרכים, והם לא קבלו אוכל או מים.
השומר הפולני ששמר על הבניין שבו שרה גרה (שלפני המלחמה אמר שהוא אוהב יהודים) אמר "שבלי היהודים המנייקים האלה המלחמה לא היתה פורצת".
ברגע שפרצה המלחמה כל הגברים ברחו לורשה, ושתים מהאחיות של שרה עם ילדיהן (ועוד יהודי) באו לגור עם שרה בביתה.
שחזרו הגברים הם היו פצועים וחבולים, עד עדי כך ששרה בקושי זיהתה אותם.
בבית היה קר. בהתחלה היו גחלים להתחמם איתם אך הם נגמרו במהרה.
הנאצים התחילו להעביר יהודים בגטו בהדרגה (במהלך יום יומיים), אך יום אחד הם פרצו לבתים, הרגו והכניסו את היהודים לגטו.
בדצמבר (לפני הכנסת היהודים לגטו)- אחות של גיסתה של סבתא כתבה להם כמה ימים לפני הגירוש- הרגו למונדק (בעלה של שרה) אח. הוא היה חייל פולני והוא היה פצוע. כשראה את החיילים הגרמנים חשב שהם יוכלו לעזור לו ("שהם בני אדם") וברגע שהוא התחיל לדבר איתם הם ירו בו והרגו אותו. אביו שראה את המתרחש "איבד" באותו רגע את כל חושיו.
ברגע שבו קראו שרה והמשפחה שהיתה איתה את הפתק הם ברחו לגטו. הם לא הספיקו לקחת כלום (אפילו לא מעיל).
בגטו שרה ובעלה גרו עם המשפחה של בעלה ועם אחותה של שרה.
שרה תמיד בישלה את האוכל (ממה שהיה). שהם קיבלו בשר סוס שרה היתה מכינה קציצות מהבשר. כשכולם אכלו שרה לא אכלה אלא הסתכלה על האוכלים- שלא ימותו. אך לא רק שהם לא מתו הקציצות היו "דליקטס".
שרה ומונדק קיבלו עבודה מהגרמנים, ולכן קיבלו יותר אוכל (הם היו מביאים את האוכל לביתם).
יום אחד גיסה של שרה ניגש אליה ואמר לה: "עכשיו יש לכולם תלושי מזון. מעכשיו כל אחד ידאג לעצמו ואתם לעצמכם". שרה לא יכלה להאמין. (אחרי כל מה שהיא עשתה למען המשפחה הזאת). כל הלילה שרה לא הלכה לישון והתהלכה במסדרון, ואיתה מונדק.
למחרת בעבודה גיסה השני בא אליה והזמין אותה לגור איתם. וכמובן שהיא הסכימה.
העבודה של שרה ומונדק היתה קשה. לפעמים קראו להם באמצע הלילה. (ואז הם היו מקבלים נקניק ו/ לחם).
בגטו היה גשר שהפריד בין הרחוב לגטו. מי שהיה צריך ללכת לעבודה, היה צריך לעבור אותו. אבל אם הוא לא הספיק לעבור והיתה מגיעה השעה 6 והוא היה על הגשר, היו יורים בו.
אוכל: שרה ומונדק (ביום רגיל) קיבלו כל אחד: 100 גרם סוכר, 100 גרם שמן, ולחם. במנות- (בשביל 3 שבועות)- "איכשהו הסתדרנו"בגטו היה "מנהג" שאם משהו מת משאירים אותו בתוך הבית כדי לקבל את האוכל שלו. יום אחד תפסו את האישה שעבדה בחלוקת תלושי המזון והענישו אותה (היא היתה צריכה לנקות את הבורים ששומשו לעשיית צרכים). יום אחד היא נעלמה. כשסבתא הגיעה לאושוויץ היא פגשה אותה.
מראה הגטו: "הפריפריה המיוחדת של לודז'"- היו גרים שם עבריינים. אבל היו שם גם אנשים עשירים. (היו גם בתי מלאכה של בדים). היה צפוף- ובבית היה קר. (בדרך כלל בבורק המים היו קרח).
יום אחד בשנת 1942 היה ציויי לא ללכת לעבודה. הוציאו את כולם לרחובות. השוטרים היהודים בחרו את מי שהיה "מוצא חן" בעיניהם (לקחו את גם את אחות של סבתא רחצ'ה ו3 בנותיה). כל פעם שזה היה קורה השוטרים היו לוקחים "סוג אחר של אנשים"
אף אחד לא ידע לאן לקחו את האנשים.
אחותה של סבתא (ברוניה) נפטרה בגטו. היא היתה נותנת את האוכל שלה לילדים קטנים.
התנאים בקרונות היו גרועים ביותר- לא היה איפה לשבת/ לעשות צרכים, והם לא קבלו אוכל או מים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה